רוצים ללמוד עוד?

הצטרפו אלי לקורס צילום נוף המקצועי והמוביל בישראל!

צילום בעלי חיים - טכניקה וחשיפה

צילום בעלי חיים הוא תחום דינמי ומורכב. האור בשטח משתנה כל הזמן, בעלי החיים זזים, הסביבה שלהם משתנה ולכן עלינו להתאים את עצמנו בכל רגע ורגע כדי לא לפספס את הרגע ולצלם תמונה עם חשיפה טובה. היכרות מעמיקה עם מצבי החשיפה השונים, בחירה נכונה של נתוני חשיפה והבנה טובה של האור תשפר את היכולת שלנו לצלם תמונות טובות של בעלי חיים בכל סיטואציה.

Africa wild dogs - Tomer Razabi

זאב אפריקאי טלוא בזריחה, נמיביה.

נתוני חשיפה מומלצים - ISO, צמצם ותריס

שימוש נכון ובחירה מושכלת של נתוני החשיפה שלנו חשובים מאוד כדי שנוכל לצלם תמונה טובה ואיכותית. חשוב לזכור שבטכניקה של צילום בעלי חיים (כמו בכל תחום אחר של צילום) אין "חוקים". ברגע שנבין באילו פרמטרים אנחנו מעדיפים להשתמש ומה היתרונות והחסרונות שלהם, נוכל לנצל אותם בצורה הטובה ביותר.

1. מהירות תריס

מהירות התריס היא לדעתי גורם החשיפה הראשון והכי חשוב בצילום בעלי חיים. אם נצלם במהירות תריס לא מתאימה או איטית מדי התמונה תהיה מטושטשת ולא שמישה (אלא אם רצינו תמונה מטושטשת שיש לה משמעות). כשאנחנו מחזיקים את המצלמה ביד הדבר הראשון שאנחנו צריכים לבדוק כשאנחנו מצלמים הוא שקבענו מהירות התריס מינימלית בהתאם לאורך המוקד. מהירות התריס המינימלית (הכי איטית) בצילום מהיד צריכה להיות - 1 / אורך מוקד (למצלמות פול פריים). שימוש במהירות תריס איטית יותר תגרום בסיכוי גבוה לתמונה מטושטשת כתוצאה מרעידות והתנועה הטבעית של הגוף שלנו. לדוגמה, אם אנחנו משתמשים בעדשה של 400 מ"מ, מהירות התריס המינימלית צריכה להיות 1/400 שניות. אם אנחנו משתמש בעדשה של 600 מ"מ, מהירות התריס המינימלית היא צריכה להיות 1/600 שניות. מהירות תריס מינימלית היא הדבר הראשון שאני בודק לפני שאני מצלם!

מהירות התריס המינימלית היא רק הבסיס שממנו אנחנו מתחילים, השימוש במהירות תריס מהירה יותר בהחלט רצויה (בהתאם לתנאי התאורה ושאר נתוני החשיפה), במיוחד אם נרצה לצלם בעלי חיים בתנועה. כשאנחנו מצלמים בעלי חיים בתנועה, יתכן שמהירות התריס המינימלית לא תהיה מספיק מהירה כדי להקפיא את בעל החיים והוא יצא מטושטש בתמונה. הערכה של מהירות התריס הנכונה לצילום בעלי חיים בתנועה היא עניין של ניסיון שדורש תירגול. צילום חד של בעלי חיים שהולכים בדרך כלל דורש מהירות תריס של 1/250 שניות ומעלה, צילום של הליכה מהירה יכול לדרוש מהירות תריס של 1/500 שניות ומעלה, כשמדובר על צילום של בעלי חיים בריצה או תעופה כנראה תצטרכו מהירות תריס של 1/1000 שניות ומעלה.

ספארי טנזניה - תומר רצאבי

פילים במכתש נגורונגורו, טנזניה | התמונה צולמה באורך מוקד של 600 מ"מ עם מהירות תריס של 1/500 שניות. מהירות מספיקה כיון שהפילים עמדו במקום, אמנם מעט יותר איטי ממהירות התריס המינימלית אבל הספיק הודות למייצב תנועה בעדשה.

קוסטה ריקה - תומר רצאבי

קוליברי ניזון מצוף, קוסטה ריקה | התמונה צולמה באורך מוקד של 600 מ"מ עם מהירות תריס של 1/1000 שניות. מהירות התריס יותר מהירה מהמהירות המינימלית הבסיסית כיון שקוליברי בתעופה זז מהר. שימו לב שהגוף של הקוליברי מוקפא וחד, אבל הכנפיים נעות במהירות גבוהה מאוד ולכן הן יצאו מטושטשות למרות מהירות התריס הגבוהה.

- אם אתם משתמשים במצלמת קרופ, מהירות התריס המינימלית צריכה להיות מהירה  פי 1.5 מהחישוב הקודם, כיוון שבמצלמות קרופ החיישן רואה זווית ראייה צרה יותר ממה שהעדשה מקרינה ואורך המוקד המעשי הוא בערך פי אחד וחצי. לדוגמה, אם אתם משתמשים בעדשת 100 מ"מ, מהירות התריס המינימלית צריכה להיות 1/150 שניות. אם אתם משתמשים בעדשת 300 מ"מ, מהירות התריס המינימלית צריכה להיות 1/450 שניות וכן הלאה.

- אם לעדשה שלכם יש מייצב תמונה, מהירות התריס המינימלית יכולה להיות מעט יותר איטית מהחישוב הנ"ל. זה תלוי במספר הסטופים שהמייצב של העדשה יכול לפצות. אני בד"כ מעדיף לא להסתכן בסיכוי שתצא לי תמונה מטושטשת, ולכן אני ברוב הפעמים אני לא סומך על מייצב בתמונה ונשאר עם הכלל היבש של מהירות תריס מינימלית לפי אורך המוקד.

2. צמצם

הצמצם הוא הגורם השני בחשיבותו שאני קובע בנתוני החשיפה. אני בדרך כלל משתמש בצמצם הכי פתוח שאפשר, או קצת יותר סגור. צמצם פתוח מכניס יותר אור ומפצה על השימוש בתריס מהיר שמוריד את כמות האור בתמונה. שימוש בצמצם פתוח גם גורם לעומק שדה רדוד שלעיתים קרובות מחמיא מבחינת הקומפוזיציה. במידה ויש מספיק אור סביבתי, סגירת הצמצם בסטופ או שניים מעל הצמצם הכי פתוח תאפשר לקבל רמת פרטים וחדות קצת יותר טובה. מרבית העדשות נותנות את רמת חדות הפרטים הכי טובה בסטופ/שניים מעל הצמצם הכי פתוח. לדוגמה, עדשה שהצמצם הכי פתוח שלה הוא F/2.8 תתן את רמת הפרטים הכי טובה בסביבות F/5.6 - F/4.

3. ISO

ה- ISO הוא נתון החשיפה האחרון שאני קובע ויש לו תפקיד עיקרי וחשוב - לאזן את התאורה. במידה ואין מספיק אור לחשיפה טובה לאחר שקבענו את מהירות התריס והצמצם, נצטרך להגדיל את ה- ISO כדי לקבל חשיפה טובה, גם אם הדבר יגרום לכך שהתמונה תהיה יותר מגורענת/רועשת. כמובן שנעיף להשתמש ב ISO נמוך במידת האפשר, אבל עדיף לצלם תמונה עם יותר רעש/גרעיניות מאשר תמונה מטושטשת בגלל שימוש במהירות תריס איטית מדי. אם יש מספיק אור סביבתי ייתכן שנוכל להשתמש ב- ISO יחסית נמוך ולהימנע מרעש.

ספארי טנזניה - תומר רצאבי

אריות מיד לאחר סיום הזדווגות, טנזניה | בתמונה הזו היה די הרבה אור סביבתי ולכן יכולתי להשתמש בנתוני חשיפה מאוד נוחים. אורך המוקד היה 430 מ"מ, מהירות התריס הייתה 1/800 (מעל המינימום ומספיק מהירה כדי להקפיא את האריות בתנועה), הצמצם היה F/8 וה- ISO היה 250.

ספארי טנזניה - תומר רצאבי

לביאה עם שאריות של טרף בזמן הזריחה, טנזניה | בתמונה הזו היה יחסית מעט אור סביבתי בזמן הזריחה. אורך המוקד היה 370 מ"מ, מהירות התריס הייתה 1/400 (המינימום המספיק), הצמצם היה F/6.3 (הכי פתוח) וה- ISO היה 3200 כדי לפצות ולאזן את התאורה.

רוצים ללמוד עוד?

הצטרפו אלי לקורס צילום נוף המקצועי והמוביל בישראל!

מצבי חשיפה

מצבי החשיפה הנפוצים ביותר בצילום בעלי חיים הם מצב חשיפה ידני (Manual), מצב עדיפות צמצם (Aperture Priority) ומצב עדיפות תריס (Shutter priority). כמו שכבר ציינתי בנושאים אחרים, גם פה אין "נכון" או "לא נכון". לכל מצב יש יתרונות וחסרונות, מה שחשוב הוא להתנסות ולבדוק איזה מצב הכי נוח לכם, וכזה שיאפשר לכם לצלם בצורה טובה ומהירה.

מצב חשיפה ידני - manual

מצב חשיפה ידני נותן לנו שליטה מלאה ב- ISO, צמצם ותריס, אך הוא גם מאלץ אותנו לשם לב לכל אחד מהם כל הזמן ולשנות אותם בהתאם לאור ולמצב. אם השליטה שלכם בהבנת האור ובלחצני המצלמה לא מספיק טובה ומהירה יש סיכוי טוב שתצלמו תמונות בחשיפה או נתוני חשיפה לא טובים ולפעמים אפילו תפספסו תמונות. האופציה המועדפת עלי בצילום בעלי חיים (קיימת בחלק מהמצלמות) היא להשתמש במצב ידני עם ISO אוטומטי. הגדרה של מצב צילום ידני עם ISO אוטומטי מאפשרת לשלוט בתריס ובצמצם כרצוננו, המצלמה תשנה את ה- ISO באופן אוטומטי כדי לקבל חשיפה טובה! זה בעצם מאפשר לנו להסתפק בהתאמה רק של 2 נתוני חשיפה ולהתעלם מהשלישי, לצלם יותר מהר ולתת דגש לקומפוזיציה. מכיון שברוב בפעמים אנחנו נעדיף צמצם יחסית פתוח, בד"כ נתון החשיפה היחיד שצריך להתאים יהיה מהירות התריס. במצלמות מתקדמות יחסית יש גם אפשרות להגדיר את מהירות התריס המינימלית עם ISO האוטומטי ולהימנע לגמרי ממהירות תריס איטית שעלולה לגרום לתמונה מטושטשת. לדעתי זוהי האפשרות הכי טובה עבור מרבית המצבים (במיוחד אם יש לכם מצלמה עם ביצועי ISO טובים ISO). יש לשיטה הזו חיסרון מרכזי אחד - אם יש יותר מדי אור סביבתי והמצלמה קבעה את ה- ISO הכי בסיסי (בדרך כלל 100), יש מצב שהתמונה תצא שרופה אם לא התאמנו את מהירות התריס או הצמצם. חיסרון נוסף הוא שבחלק מהמצלמות אין אפשרות לקבוע פיצוי חשיפה בצורה נוחה ומהירה.

Namibia wildlife - Tomer Razabi

ראם על רקע דיונות החול האדומות של מדבר סוסוסוולי, נמיביה | צולם באורך מוקד של 600 מ"מ במצב ידני עם ISO אוטומטי. קבעתי את מהירות התריס על 1/800, צמצם הכי פתוח ב F/6.3, המצלמה קבעה לבד את ה- ISO על 320.

מצב עדיפות צמצם - aperture priority

במצב עדיפות צמצם אנחנו מגדירים את הצמצם וה- ISO, המצלמה תקבע את מהירות תריס בצורה אוטומטית בהתאם לאור הנוכחי. הבעיה העיקרית בשיטה הזו, היא שאם לא נשים לב לאור ולנתוני החשיפה יכול להיות שהמצלמה תקבע מהירות תריס איטית מדי שתגרום לתמונה מטושטשת. בחלק מהמצלמות במצב חשיפה זה ישנה אפשרות לעבוד עם ISO אוטומטי, אבל זה מומלץ רק אם יש אפשרות להגדיר את המהירות תריס המינימלית. חסרון גדול במצב הזה הוא שאנחנו לא יכולים להגדיר מהירות תריס מאוד גבוהה אם יש צורך בכך.

מצב עדיפות תריס - Shutter priority

במצב עדיפות תריס אנחנו מגדירים את התריס וה- ISO, המצלמה תקבע את הצמצם בצורה אוטומטית בהתאם לאור הנוכחי. הרבה אנשים אוהבים לעבוד במצב חשיפה הזה כיון שזה מאפשר להם לשלוט כל הזמן במהירות התריס שהיא מאוד חשובה. יש חסרון גדול ובעייתי במצב הזה כיון שבאור סביבתי חזק המצלמה עשויה לבחור בצמצם מאוד סגור באופן אוטומטי (לא בחירה טובה במיוחד). כדי שזה לא יקרה אנחנו נצטרך להתאים את ה ISO בעצמנו וזה עוד גורם להתעסק בו שמאט את הצילום.


פיצוי חשיפה

פיצוי חשיפה יכול להיות מאוד יעיל וחשוב בצילום בעלי חיים. לפעמים קשה לדעת אם יהיה צורך בפיצוי חשיפה כשמצלמים. כשמבינים אור בצורה טובה וגם עם הרבה נסיון אפשר לפעמים לדעת או להעריך מראש אם יהיה צורך בפיצוי חשיפה. לדוגמה, כשמצלמים פיל בסביבה בהירה, יש סיכוי טוב שיהיה צורך בפיצוי חשיפה שלילי כיון שהפיל כהה יותר מהסביבה שלו ויש סיכוי שהרקע ישרף. דוגמה הפוכה יכולה להיות כשמצלמים אובייקט בהיר כמו פלמינגו עם רקע כהה ויכול להיות שהפלמינגו ישרף. אם אין לכם מספיק נסיון או הערכה שיש צורך בפיצוי חשיפה כדאי בדרך כלל להתחיל בתמונה ראשונה כאשר מד האור על "0". ברוב המקרים זה יתן תמונה עם חשיפה די טובה, ללא חלקים שרופים או אטומים בתמונה. לאחר הצילום הראשוני ובמידה ויש זמן אפשר לבדוק איך יצאה התמונה, לבדוק את ההיסטוגרמה ולעשות פיצוי חשיפה ותיקונים בהתאם.

ספארי טנזניה - תומר רצאבי

זכרי אימפלה נלחמים במהלך הזריחה, טנזניה | בתמונה הזו השתמשתי בפיצוי חשיפה שלילי כיון שבצילומים הראשונים האור של קרני השמש בזריחה יצא שרוף.

מדידת תאורה

בשלב מסוים ולאחר למידה ונסיון, כל צלם מפתח את השיטה המועדפת עליו לשימוש במדידת אור. שתי האפשרויות הנפוצות בהן רוב האנשים הם מדידת אור כללית (Matrix בניקון או Evaluative בקנון) או מדידת נקודתית. לשתי השיטות יש יתרונות וחסרונות, מה שהכי חשוב זה להבין איך השיטה בה תבחרו עובדת ואיך זה ישפיע על התמונה.

מדידה נקודתית - spot metering

בשיטת מדידה זו המצלמה מודדת את האור בחלק קטן וספציפי בתמונה. בחלק ממצלמות הניקון מדידות האור עוקבת אחרי נקודת הפוקוס, בקנון זה תמיד במרכז התמונה. היתרון בשיטה הזו הוא שנקבל מדידת אור מדויקת עבור הנושא שלנו. החיסרון העיקרי הוא שאזורים אחרים בתמונה שאינם מוארים ברמה דומה לנושא, יכולים לצאת בהירים או כהים מדי. לדוגמה, אם הנושא שלנו מוצל או יחסית כהה והרקע בהיר יותר - ברקע עלול להשרף.

מדידה כללית - evaluative/matrix metering

בשיטת מדידה זו המצלמה מודדת את האור מכל מסגרת התמונה ועושה ממוצע. זו שיטה שבד"כ מתאימה לסצינות אם זווית ראיה רחבה, או כשרוצים לקבל חשיפה מאוזנת לכל המסגרת. החיסרון בשיטה הזו הוא שאין לנו דרך לדעת אם יהיו אזורים שרופים או אטומים בתמונה (במיוחד אם אין לנו הבנה טובה של אור ושיטות מדידה). יכול להיות שהנושא יצא טוב והרקע לא, או להיפך.

איך לבחור שיטת תאורה מתאימה?

האמת היא שגם פה אין "נכון" או "לא נכון". באיזו שיטה שלא תבחרו, הדבר החשוב ביותר הוא לנסות להבין מה היחס בין האור על הנושא לעומת הרקע ולהיות מודעים לכך. אם נבין את היחסים בין האור על הנושא ומסביבו יהיה לנו קל יותר לחשוף את התמונה בצורה טובה, לא משנה באיזו שיטת מדידה נבחר כיון שנבין פחות או יותר מה הולך לקרות.

סיכום ומסקנות:

החשיפה היא חלק מאוד חשוב ובסיסי בצילום בעלי חיים, אבל זה רק חלק מהטכניקה שעלינו לשלוט בה כדי לצלם בעלי חיים ולהשיג תוצאות טובות. הדרך הטובה ביותר להשתפר היא להתאמן כמה שיותר! זה יאפשר לכם להכיר את המצלמה, את הפונקציות שלה, את השימוש היעל בכפתורים ואת הטכניקות שיהיו לכם נוחות ומהירות לעבוד איתן. אל תתעצלו ... ובהצלחה!
נהניתם מהמאמר?
אתם מוזמנים לעקוב אחרי התמונות שלי בפייסבוק ובאינסטגרם 🙂